הפרויקט ממוקם באזור כיכר חלילים המהווה את אחת הכניסות לשכונות ואשר סביבה מתפתח מקבץ מוקדי ציבור המייצר מרכז פונקציונאלי של החיים הקהילתיים במבשרת.
תכנונו של הקונסרבטוריון לצידו של רחוב הראל וכדופן לוואדי מייצר מבנה המגשר בין הסביבה המבונה לטבעית ובין הקהילה והפרט בחברה למקום.
מבנה הקונסרבטוריון בצורתו הגאומורפולוגית מייצר קו אופקי חזק נמוך הממשיך את מפלס טיילת הראל הפתוחה אל הוואדי, בעודו מספק נקודת עצירה, תצפית וירידה לוואדי.
הרחבת הטיילת אל גג המבנה המשמש בחלקו לחניה עילית- נקודת עצירה, עולה כגוש סלע מורם אל כיוון כיכר חלילים כאשר הוא מייצר אמפי חיצוני ונקודת תצפית. הרמת חלק זה במבנה מאפשרת יצירת חניון נוסף, תת קרקעי בחלקו השני.
תכנון הקונסרבטוריון מורכב משלוש פונקציות על – אולם קונצרטים ובית קפה, לימוד מוזיקה ולימוד מחול. פונקציות אלו מופרדות תודעתית באמצעות סכמת התנועה המגדירה שלושה אגפים באופן המאפשר תפקוד ורסטילי של מבנה רב תכליתי והפעלה בלתי תלויה של אולם הקונצרטים, בית הקפה ובית הספר.
שילובו של המבנה כחלק מהמרחב הציבורי באופן תפקוד רב תכליתי, מחזק את הקשר בינו ובין הקהילה והמקום בחיי היום יום ומייצר מקום להתכנסויות בקנה מידה קהילתי.
במונומנטליות אופקית שקטה ובשפתו העיצובית השאולה מהמקום המבנה נטמע
בצניעות בנוף כממשיך את הוואדי.
סכמת התנועה כשלד לחללי המבנה, מורכבת ממערך צירים סדור. צירי תנועה סמי ורטיקאלית המהווים המשך של שלוחות הוואדי, ומקשרים בין טיילת הראל והוואדי דרך המבנה תוך שהם מחלקים אותו לשלוש יחידות תפקודיות. צירים אלו כאינטרפרטציה לטרסות נחל, אשר בטבע
נוצרות מבליית שכבות סלע חלשות, על ידי זרימת המים החושפת שכבות סלע חזקות מתורגמים, במבנה לצירי התנועה המכלה שכבות חלשות במסות. זאת באופן דומה לזמן, המכלה שכבות חלשות של זיכרון – השגרה, וחושף שכבות חזקות – הם הזיכרונות אשר נצרבים ביצירה הסופית.
צירי תנועה הוריזנטלית- במקביל לציר הראל עליהם סדורות הפונקציות השונות של המבנה, מייצרים את החוויה של תהליך היצירה כאשר מקומות המפגש עם צירי התנועה הסמי ורטיקאלית, פותחים מבטים לנוף כרגעי הארה בתהליך.
אומנות מתרגמת רעיונות מופשטים לחומר או למעשה פיזי היכול לקבל אופני ביטוי שונים. תהליך זה של יצירה, מתקדם במסלול לינארי ההולך ועולה ברזולוציה עם או בלי סטיות ונקודות תפנית רדיקליות. ליוצר החווה את התהליך על נפשו, גם במקרים בהם המטרה ברורה ולכאורה רק צריך לעשות את התהליך, יכולים להיות קטעים שיחווה אותם כחשוכים- רגעי הארה וקטעי עשייה. מתחילת ההתפתחות האנושית, המוזיקה והריקוד היו שזורים בטקסים אשר איגדו קבוצות חברתיות תחת מכנה תרבותי משותף. בבסיסו, פרשנות ומשמעות לנשגב מהבנתו של האדם –ובעיקרם לתופעות טבע אקלימיות וגיאומורפולוגיות. המוזיקה והריקוד משנים מצב רגשי תוך שהם מאזכרים רעיון מופשט בצורה פיזית ובכך מחזקים את הקשר בין הפרטים
המשתתפים בחוויה ובינם כקבוצה לבין הרעיון המופשט.
חיבור תהליך הלימוד, התרגול והיצירה בכלל ובפרט של מוזיקה כלית, ווקאלית ושל ריקוד, לטבע מחזק חיבור ארכיטיפי זה.
“ארכיטקטורה היא מוזיקה שקפאה בזמן” יוהאן וולפגנג פון גֶתה, אולם כיצירה נפחית מכילת חלל היא משתנה מנקודת מבטו של האדם לפי קצב ומסלול התנועה שלו במרחב. הצופה – המתהלך ביצירה מקבל חופש בחירה בתוך תבנית ידועה מראש דרכה הוא יכול לחוות באופן סובייקטיבי את המבנה.