בתהליך היצירה מתקיימת סימביוזה בין “חלל העבודה” החיצוני ל”חלל העבודה” הפנימי של היוצר.
חלל העבודה החיצוני- בקנה המידה הרחב הוא סביבת הקיום, ובקנה מידה המצומצם יכול להתייחס אל סביבת הקיום של היוצר.
חלל העבודה הפנימי- מתייחס למכלול החוויות האישיות של היוצר- הזיכרונות שנצרבו ועצבו את דמותו אישיותו וזהותו, אל מול השגרה שנשכחה.
תהליך היצירה, ההשראה המוזה וכל שאר ההגדרות האובייקטיביות והמטפיזיות המנסות לתאר את תהליך היווצרותו של רעיון והורדתו לחומר, הן הדרך בה היוצר קושר בין חלל העבודה הפנימי לחיצוני מתוך נקודת מבטו הסובייקטיבית.
אולם ליצירה קיים מימד נוסף המתרחש במפגש שבין הצופה ליצירה עצמה.
במפגש זה, הצופה עובר את אותו תהליך החיבור בין חלל העבודה הפנימי לחיצוני כשהחיצוני בנקודה זו הוא היצירה עצמה וכך היא מוגדרת מחדש מתוך פרשנות סובייקטיבית של הצופה.
בעבודה “סימבוליזם אקלקטי באור על לבן” נוצרה שפה חזותית מינימליסטית המתעסקת במפגש שבין אור כמסמל רוח ללבן המסמל חומר .
אולם מתוך טכניקה של רדי מייד נוצר מפגש נוסף ביצירה, בין הניקיון החזותי של האור על הלבן, לאובייקטים מנחושת וברזל שנשארו בתצורתם הגולמית.
העבודה מציגה מספר מיצגים, כל אחד עומד בפני עצמו וכולם יחדיו מתלכדים במרחב. אל המייצגים מצטרפים היטל האור והעדר האור- צל, המשלימים את הקומפוזיציה לכדי הגדרת חלל כדורי הנוצר בטווח שבין אלו.
המיצגים מתעסקים באדמה מים אוויר, הוצאת אלמנטים מקנה מידה וקונטקסט , עבר הווה ועתיד חומר ורוח, זמן ומרחב . כל אלו מייצרים סימבוליזם אקלקטי נתון לפרשנות סובייקטיבית של הצופה, כך שחלל העבודה הפנימי שלו הופך לחלק בלתי נפרד מהיצירה.