קווי אור מתפתלים לאורך היקפי חתכי רחוב, לוכדים את החלל הציבורי לכדי” תמוניות” (פריימים) בודדות באמצעותן, מודגשת אקסטרוזיית המרחב , והרחוב
הופך למנהרה הנוצרת מתוך הרצף זהו לא האור שבקצה המנהרה, כי אם האור שיוצר את המנהרה. מתוך התמקדות בהווה החמקמק, באותו שבריר רגע מואר דרכו עוברים.