העיסוק הכמעט פולחני בסוגיית הנדל”ן בישראל, מעורר שאלות מהותיות לגבי המשמעות האדירה שהחברה הישראלית מעניקה למושג ‘בית’. מדוע חשוב לנו לרכוש בית? מה מהווה עבורנו המקום הזה ממנו אנו יוצאים כל בוקר, ואליו אנו חוזרים בכל ערב? כיצד המארג העירוני, אותו אורגניזם מערכתי וכאוטי, מאפשר לנו לחיות את חיינו כחברה?
העבודות של עופר כץ המוצגות בתערוכה, עוסקות בדינמיקה בין שתי פעולות אנושיות בסיסיות: בנייתו של בית וציור. בית, במובנו הפיזי, הוא בניין או מבנה המשמש למגורי אדם. הגדרתו המילונית של ‘מבנה’ היא “מערך של פריטים, המסודר לפי כללים מוגדרים” (אבן שושן). זהו ניסיון אנושי לתחם את ההוויה במסגרת, כפועל יוצא של הצורך בביטחון ובזהות. כמו בנייתו של בנין, כך גם הציור הוא תהליך קונסטרוקטיבי של מסגור (framing), בעל שלבים ואמצעים סדורים: החל מהנחת הגריד המייצר מיפוי ראשוני, דרך הבנייה של האלמנטים היסודיים, ועד ליצירת שלד הנושא עליו את המבנה, וסביבו מתארגנת הקומפוזיציה כולה, מתוך שיקולים של צבע, כתם, גודל וטקסטורה. בעבודותיו, נוצרים יחסי גומלין בין פעולת הציור ובניית הבית, והן מהדהדות אחת בתוך השנייה.
צילום: אריאל עפרון