מכונת מגורים

המאמר פורסם לראשונה במגזין פרספקטיבה גיליון 30

“תחילה אנו מעצבים את בתינו ואחר כך הם מעצבים אותנו”

וינסטון צ’רצ’יל

בראשית בראה האדמה את האדם ובשנית בנה האדם על האדמה.
האדם כיצור תבונתי הפך את האדריכלות לכלי לייצוג אידאות תקופתיות: הפירמידות ייצגו את הקיום הנצחי של האדם אחר המוות, המקדש היווני ייצג את מקומו של האדם בטבע, הקתדרלה הגותית ייצגה את השאיפה להתעלות רוחנית, ודירת הקבלן מייצגת את החברה כקרבן שמקריב עצמו על מזבח עם מפרט עשיר בשם אידאולוגיות נדל”ניות למטרות רווח.
כשלה קורבוזייה טבע לראשונה את צירוף המילים “מכונת מגורים” הוא נגזר מתאוריה אדריכלית ששיקפה את הלך הרוח בעידן התעשייתי וביטאה את רעיונותיו על מהות חלל מגורים פונקציונלי המתפקד ביעילות. ההרס האורבני בעקבות מלחמת העולם הראשונה הוליד צורך בשיכון המונים ועיי החורבות היו מעין בד ריק לאדריכלי התקופה.
בדומה למדע, שהיה לו חלק חשוב בעיצוב הגישה המודרנית ומתוך הצורך הבסיסי שלו להתחדש ולהתפתח הוא זנח באותה עת את הנורמות הישנות, גם באדריכלות החלה מגמה של זניחת האקלקטיזם התרבותי-אדריכלי, שהתגבש בריק שהשאיר אחריו הבארוק, לטובת חיפוש אחר שפה חזותית חדשה לעולם חדש.
המודרניזם היווה במה להצגתן של אידאולוגיות חדשות שראו בקדמה, במדע, בטכנולוגיה ובמיכון את הדת החדשה של האדם המודרני. הדוגלים בו דחו את מסורות העבר והחליפו אותן בערכים חברתיים חדשים הנובעים מגישה זו, ושאפו ליצור מהם שפה חזותית חדשה.

פועל יוצא של השקפות פילוסופיות תקופתיות דוגמת הסוציאליזם והקומוניזם, אשר דגלו בשוויון ובאחדות, וכן של התפשטות הגלובליזציה אשר התאפשרה בעקבות התפתחותם של אמצעים טכנולוגים חדשים וקרבה בין חברות, היה לידתו של רעיון האמת האוניברסלית, המציג אמת אחת הנכונה בכל מקום ובכל זמן, ובכך יוצר תרבות כלל-עולמית ומבטל את הקשר למקום ולהיסטוריה.
אדריכלות היא סוג של מוצר מדף. “בדיוק כמו שהקדמונים שאבו את השראתם האמנותית מעולם הטבע… כך אנו צריכים לשאוב את שלנו מהסביבה המתועשת שאנו יצרנו” (אנטוניו סאנט-אליה, “מניפסט של אדריכלות עתידנית”). מבנה היה יכול להתקיים בהודו או בפריז או בישראל ולהיות רלוונטי בכל המקומות. הסגנון שהתפתח באירופה היה נטול מאפיינים אתניים ותרבותיים והתבסס על מאפיינים שחקרו יעילות מכאנית ופרופורציה בחלל מגורים.
בשנים אלו בנינו פה מדינה – אדריכלים שהתחנכו באירופה לאורו של הסגנון המתגבש ואדריכלים מקומיים שאימצו את הסגנון הבינלאומי פעלו בארץ. שנים אלו מונצחות בתל אביב בכ-4,000 מבנים שנבנו בסגנון זה, מהם נכנסו 758 לרשימת המבנים לשימור. הריכוז הגבוה של מבנים במתחם מרכז העיר נשמר בעקבות חוקים בריטיים להגנה על הדייר, ובכך גם על הדירות. ריכוז גבוה זה היה אחד השיקולים שהניעו את אונסק”ו להכריז ב-2003 על העיר הלבנה כאתר מורשת עולם – אתר בעל ערך לתרבות האנושית.
בהשראת המיכון והתיעוש התפתחה גישה הגורסת כי המהות מצויה באופן התפקוד, והוא המשפיע על העיצוב:”form follows function”, כפי שהגדיר האדריכל לואיס סליבן (Sullivan). רעיון זה הופיע לראשונה בכתביו של ויטרוביוס (במאה ה-1 לפנה”ס), בהגדירו את עקרונות האדריכלות כמערכת של שלושה משתנים התלויים זה בזה: צורה – פונקציה – אסתטיקה.
כאמור, ברשימת המבנים לשימור של עיריית תל אביב יש 758 מבנים בסגנון הבינלאומי (כ-77%) מכלל 981 המבנים המיועדים לשימור).. מתוכם כ-11% מיועדים לשימור מחמיר, כלומר שימור חלל המבנה נוסף על המעטפת החיצונית, ו. מכאן שלפי החוק ב-89% מן המבנים ה”מוגנים” מותר לעשות שינוי פנימי., אך אם הצורה נובעת מן הפונקציה ומן החלל הפנימי, האם כשהורסים את החלל הפנימי איננו מותירים את המעטפת החיצונית נטולת משמעות או נטולת המשמעות שבשמה היא נוצרה? ויש לזכור שלא רק לשימור חזותו של מבנה יש השלכות על אופיו של סטנדרט המגורים המתהווה בעיר המתחדשת, גם לשימור חלליו הפנימיים של מבנה יש השלכות עליו.

במענה למחאה החברתית ראתה הממשלה לנכון לעשות כמה מהלכים למען הציבור כדי לפתור את מצוקת הדיור – הן בכמות הן בעלות. דיור בר-השגה הוא דיור שההוצאה עליו אינה עולה על 30% מן ההכנסה הפנויה. רעיון זה נולד במענה לאוכלוסיית מעמד הביניים והמעמד הנמוך כדי להבטיח את מימוש אחת מזכויות האדם הבסיסיות במשפט הבינלאומי – הזכות לדיור נאות.
דמי השכירות של דירת 2 חדרים בגודל כ-40 מ”ר במרכז תל אביב הם 4500–5500 ש”ח לחודש, לכן כדי שתיחשב לדיור בר-השגה אדם צריך להשתכר כ-16,600 ש”ח לחודש. אחד המהלכים של הממשלה היה אישור חוק פיצול הדירות כדי להכשיר את תופעת הדירות המפוצלות והמחולקות. כך קרה שהדירות קטנו, גם החדרים, התקרות הגבוהות הונמכו, המטבח הפך למטבחון חימום ונוצרו דירות מצירוף חללים בלתי מנוצלים עם חללים מפותלים מעוותים בלתי הגיוניים – דירות פרטר עם חלון במפלס המדרכה וגז רדון רעיל מעליו. מעטים יודעים שהן נוצרו מתוך אידאולוגיה של עשיית רווח בלבד.
עוד מהלך לקידום הרעיון היה אישור פרויקטים חדשים לבניית דירות קטנות שעולות פחות, לכאורה, אולם במקום שינהלו אותן המדינה או גוף ציבורי שאינו למטרות רווח (שכן משרד השיכון הופרט), מנהלות אותן קבוצות רכישה שהתגבשו לצורך ההשקעה. כך את דירת השיכון החליפה דירת הקבלן, ובמקרים מסוימים נוצר סטנדרט מגורים כמעט בלתי ראוי: בנייני מגורים עם מסדרונות אינסופיים המובילים לתאי דיור בעלי חלון אחד, חללים כמעט בלתי ניתנים לארגון המחלקים את החלל באופן לא פונקציונלי, ודירות לא מאווררות ולא מוארות בעלות כיוון אוויר אחד לבניין הסמוך. זהו תכנון קבלני ללא כל חשיבה על איכות חייו או צרכיו של הדייר.

בחברה טכנולוגית שבה החיים עברו למרחב הווירטואלי, המרחב הפיזי בא לספק צורך טכני ונחשב למרחב נכסי דלא ניידי. היום הביטוי “מכונת מגורים” חל לא על הדירה אלא מבטא את גישתנו כחברה למרחב הבנוי – חברה הפועלת בצורה מכאנית בחשיבה יזמית-קבלנית-כלכלית נטו, ללא חשיבה תכנונית אידאולוגית, וגישה רעיונית שהיא נגזרת של תאוריה נדל”נית המשקפת עידן אקזיסטנציאליסטי השומט את ערכיו ומבטא רעיון על מהות חלל מגורים סטנדרטי הנבנה בעלות מינימלית.
תל אביב העיר הלבנה, העיר של יונסק”ו, נבנית, משופצת, משומרת, מחוזקת נגד רעידות אדמה ונצבעת בלבן. בחלקה, לכל הפחות. אבל היא מתפוררת מבפנים, נשארת כתפאורה למרחב הציבורי. עם כל המודעות לערך האדריכלי של הדירות בעלות התכנון האידאולוגי, שימור העיר אינו נוגע למרחבים הכלואים במסות ומתפוררים בקצב הולך וגובר מערכיהם ואינו מיושם בבנייניה החדשים, הנבנים לפי סטנדרט שהכתיב הקבלן.
בדומה לחברה המתפרקת מערכים כך באדריכלות נעשית דקונסטרוקציה של הזמן. פירוק מהמשמעות באופן המותיר את הצורה כקליפה ריקה – סימן שאינו מסמן – אולי מאזכר כלפי חוץ. אני לא טוענת שלמבנים אין זכות להתפתחות אבולוציונית, אני טוענת רק שהתפתחות זו לא יכולה לרמוס כל ערך קודם.

בעידן אקזיסטנציאליסטי שבו ההתעסקות עוברת מן התוכן אל הכלי, היפה ביותר הופך לטרנדי ונקבע על פי אפנות מתחלפות. תרבות ההמון הולכת שבי אחר אדריכלות קטלוגים, וכשהלקוח תמיד צודק התחלפו עקרונות האדריכלות של ויטרוביוס, המושתתים על שלושה משתנים התלויים זה בזה, בציוויים אפנתי – זול – מהיר. איכויות חלליות נזנחו לטובת איכות התשואה מבלי לבחון אם החלל ראוי למגורים.
האדם – יצור מגיב לסביבתו – מושפע מן הסביבה שבה הוא חי מבחינה נפשית ופסיכולוגית. ניטשה טען שכל ההוכחות של האמת מגיעות דרך החושים שלנו. דוגמה לתגובה חריפה לחלל היא קלסטרופוביה – חרדה בלתי נשלטת ממקומות סגורים – אך לחלל שאינו מתוכנן היטב יש גם השפעות מובהקות פחות.

פרמטרים לניתוח איכות חיים בחלל מגורים
פונקציונליות בתכנון מרחב הנותן פתרונות לכלל הצרכים של המשתמש וניתן לארגן אותו באופן המותיר מקום לביטוי אישי
אוורור – חילון המעטפת באופן המייצר סירקולציה של אוויר
אור – חילון המעטפת באופן המאפשר חדירת אור ישיר ועקיף התואם את הפעילות במרחב
חללים התואמים את השימוש מבחינה פרופורציונלית
אסתטיקה המותירה מקום לביטוי אישי
מרפסת המאפשרת מרחב מחוץ לדירה
סכמת תנועה במרחב המבדילה בין אזורי פעילות לאזורי מעבר באופן שאינו פוגע בתפקודם

תמונה 1- יחידת דיור 2 חדרים במבנה מגורים חדש
הטעייה בתכנית המכר: מיקום הטלוויזיה לא כחלק מהסלון כיוון שהאדריכלים לא מצאו דרך לארגן את החלל

תמונה 2- יחידת דיור 2 חדרים במבנה מגורים חדש
תכנון לא פונקציונלי ובו סלון חשוך שאינו בקשר עין עם החוץ, וחלל מעבר למרפסת ברוחב 160 ס”מ

תמונה 3- יחידת מגורים בבית משותף בפריפריה
בעידן אקזיסטנציאליסטי, שבו ההתעסקות עוברת מן התוכן אל הכלי, המבנה הבודד אינו חלק מהתכנון האורבני של יצירת הרחוב, הכיכר והחללים הציבוריים, כי אם סוג של אובייקט בפני עצמו.
ניסיונות אדריכליים של תכנון נפחים בזוויות שונות זה כלפי זה על מנת ליצור צורה מורכבת למבנה יוצרים חללים כמעט בלתי הגיוניים בחללו הפנימי של המבנה. הרעיון של צורה עוקבת פונקציה התהפך לפונקציה עוקבת צורה.

תמונה 4- דירת שיכון 1957
סטנדרט המגורים השתנה, ועם עליית מעמדה של האישה נפתח המטבח לחלל הציבורי של הבית. ריבוי מרפסות מחזק את הקשר עם החוץ, חללים זורמים מגדילים בתחושה את תפיסת המרחב, ויש הפרדה בין חללים ציבוריים לפרטיים.