המאמר פורסם כמאמר נלווה לתערוכת “גלם הארץ”
בטבע, פני השטח של דבר , מתפתחים באותו תהליך עם הצורה כך שהכוחות החיצוניים שפעלו על חומר וייצרו צורתו, נצרבים בפני המעטפת ומשאירים רישומם. דוגמת רוח המעצבת את צורת הדיונות ומשאירה עקבותיה כגלי חול המעטרים את פני הדיונה. אולם באובייקטים מעשי ידי אדם, פני המעטפת קיבלו תפקיד של סיפוק רצון לביטוי אסתטי, קשור יותר או פחות לצורה עצמה ולתהליך הייצור.
הפשטת יציקת הבטון מהתבנית בה נוצק, מגלה את פני השטח של הבטון, המתעדים לעד את תהליך היווצרותו.
קישוטיות עדינה של קרשי העץ המרכיבים את הטפסנות, וטבעות העץ שנטבעו בפני השטח של הבטון.
אולם ממרחק מסוים הן נעלמות למראית עין, ומבנה הבטון נותר בעל נוכחות מונוליטית.
השפה החזותית טבועה בכל. בין אם בצמחים ובעלי חיים כמנגנוני משיכה או הרתעה אינסטינקטיביים לתקשורת א- מודעת או מודעת ובין אם במעשי יצירות האדם בצורה א-מודעת או מודעת. יחד עם זאת, האדם כיצור מודע, מייצר לו את השפה החזותית דרכה הוא רוצה לתקשר את רעיונותיו וכך השפה החזותית מהווה כלי לתקשורת בין היצירה והצופה.
השפה החזותית, היא הסגנון, נוצרת ממערכת צורנית וחומרית כפופה לחוקיות מוגדרת מראש – בין אם ראשיתה בחוקיות הנדסית של החומר, חוקיות גיאומטרית – צורנית או חוקיות הנובעת מסגנון התקופתי או מהגדרותיו של היוצר, ואשר באמצעותה ניתן להעביר מסרים.
למעשה כשם שבאמצעות שפה ניתן להגיד כל דבר – המסומן , השפה עצמה יכולה להשתנות – זה הסימן.
מטבע הדברים, השפה החזותית, מייצגת הלכי תקופה תרבותיים ומשקפת מצב כלכלי מדיני חברתי, התפתחויות תעשייתיות וטכנולוגיות ומדעיות.
המהפכה התעשייתית, הובילה לזניחת נורמות ישנות מתוך אמונה בקדמה שראתה במדע את הדת החדשה. המודרניזם היווה סממן מובהק לגלובליזציה חברתית כשבמרכזו רעיון האמת האוניברסאלית. אמת אחת הנכונה בכל מקום- מתוך רצון ליצירת תרבות כלל עולמית מושתת מהות פונקציונאלית שאולה מעידן המכונה.
רעיון האמת האוניברסאלית הוצג ומותג כרעיון חדש, אולם הוא זיהה את ה”אמת האוניברסאלית” החברתית שהייתה קיימת מעצם היותנו יצור אנושי, את האמת ההנדסית של הצורה והחומר ואת הפוטנציאל הטכנולוגי שהתקופה הציעה, ויצר לה אמצעים לביטוי באמצעות שפה חזותית.
התווים הצורניים, הופשטו לצורות גיאומטריות עד לכדי היותם אוניברסליים, נטולי זהות מקומית מבוססי טכנולוגיות חדשות של תיעוש מיכון וחומרי בניה חדשים- בטון ופלדה. חומרים אלו אפשרו ההפרדה בין הקונסטרוקציה למעטפת. הפרדת מערכות זו הובילה להתייחסות למבנה כקומפוזיציה מרחבית המורכבת מסופרפוזיציה בין המערכות המבניות המתלבשות זו על זו בהתאמה ובצורניות המשקפת בצורה אמתית את החלל הפונקציה והחומר.
דרך הברוטליזם כתת זרם למודרניזם נמתחו הרעיונות לקצה לשם חיפוש אחר האמת באדריכלות. באמצעות הצמצום החומרי הגיעו לזיכוכם של הדברים, הן מבחינת השפה החזותית והן מבחינת הדרך בה תקשרה את הרעיונות שבהם היא התעסקה.
אולם האמת האוניברסאלית אינה מבטלת בהכרח את האמת המקומית כי אם מחייבת סופרפוזיציה מלאה בין כל מערכות האמונות השונות לכדי המכנה המשותף הרחב ביותר על מנת שתהה רלוונטית בכל מקום.
נעשה הליך של תרגום, בו רעיונות גישות ואסתטיקה מקומית הומרו לשפה חזותית מופשטת.
הברוטליזם יצר אדריכלות של מבנים פונקציונאליים התואמים את אופן השימוש בהם.
מבנים בעלי צורניות המשרתת את הפונקציה, משקפת את חלליו הפנימים של המבנה, וקושרת בינם ובין החוץ.
לשם כך, נוצרה הפרדה ברורה בין סוגי החללים באופן בו סכמת תנועה מארגנת את חללי הפנים לרוב, בסדר פנימי ארוך טווח. משמע, קיים מבנה בסיסי – הוא המודול, החוזר על עצמו למלוא המרחב.
חוקיות מגובשת הנוצרת מתוך השימוש במודולים אלו, יחידות הבסיס, המופרת על ידי אלמנטים מבניים המייצרים נקודת ציון במרחב המבונה.
הפרדה בין השלד והמעטפת ואיחודם מחדש לכדי יצירת ישות מבנית ברורה ופשוטה אך בעלת מורכבות רובדית המייצרת חזיתות תלת ממדית המהוות אריג בטון מרהיב למשחקי אור וצל.
חשיפת חומרי הבניה לכדי יצירת מבנה העומד גלוי על מרכיביו.
אסתטיקה פיסולית מונומנטלית בעלת קישוטיות הנובעת מהחומר ואופן הליך יצירתו משולבת תרגום קישוטיות מסורתית של מקום לכדי הטבעות בטון נקודתיות, פסיפסים ופרטים המעטרים כתכשיט את המבנה.
אולם האמת האוניברסאלית אינה מבטלת בהכרח את האמת המקומית כי אם מחייבת סופרפוזיציה מלאה בין כל מערכות האמונות השונות לכדי המכנה המשותף הרחב ביותר על מנת שתהה רלוונטית בכל מקום.
והאסתטיקה, מקור המילה מיוונית ופירושה “תפיסה חושית” המתייחס לחוויות או תחושות הנוצרות בצופה אל מול אובייקט או מרחב.
ישנן שתי גישות לעניין האסתטיקה. האחת- הגישה העיונית, מתייחסת לאסתטיקה כאל מערכת אידאות המגדירות מהו היפה בצורה אנליטית מתמטית צורנית.
הגישה השנייה האמפירית, מתייחסת לאסתטיקה כאל דרך לתקשר חושית עם הצופה- לעורר רגש.
זאת על פי תורת האמפטיה, תוצאה של הזדהות בין הצופה ליצירה.
הגוון האפור חום הזה של הבטון , שמוגדר כחומר המתקשה לכדי אבן, כתמי הזמן נראים עליו טוב.
הנזילות , ההתפוררות , הוא האבן המודרנית, והוא נטמע בסביבה באלגנטיות שקטה. לעיתים המסות נחות על עמודי בטון, לעיתים כצומחות מהאדמה. צורות גיאומטריות מופשטות מייצרות משחק קומפוזציוני עדין בין מסות מונומנטליות ופרטים קטנים של מפגש חומרים, נפחים ומרקמים.
הבטון היווה את “אבן הבניה” של ישראל ובפרט את מבני הציבור. כמרכיב בסיסי לבנייתה של הארץ, הוא שיקף ערכים שהזדהינו או רצינו להזדהות איתם, בחיפוש אחר הזהות החדשה המתגבשת של העם היהודי.
צמצום, צניעות וענווה, יושר וכנות, יעילות והמהירות, הניגודיות שבין המסה לקלילות, היטמעות בסביבה האחידות והמחזוריות, הגסות המונומנטלית אל מול העדינות הטקסטורלית. כל אלו כנראה, שיקפו לנו אותנו אך תהליך נטישתם, זניחתם והריסתם של מבנים אלו, מראה שאולי כבר לא.