גרסה מעודכנת למאמר שהתפרסם לראשונה במגזין אדריכלות ישראלית גיליון 97
גלובליזציה – אמת אוניברסאלית המגשרת על תרבויות מקומיות אמונה מקומית המתקיימת בסופרפוזיציה לאמת אוניברסאלית מהפיכת התקשורת- מרחב וירטואלי המגשר על אינטראקציות חברתיות מקומיות- אובדן הפרטיות
“ודרשת וחקרת ושאלת היטב- והנה אמת, נכון הדבר”
דברים י”ג , ט”ו
אדם ישאף כל חיו לחפש אחר האמת. האמת שלו, האמת של העולם האמת באמונותיו. בתקופות של שינויים, תמורות ומהפיכות, אמונתו של אדם בדרכו מתערערת לנוכח כישלונו או צורך הסתגלותו למצב חדש. במקום הזה, הוא ישאף לעדכן או לחפש אחר האמת .
כתל אורבאני חי הערים מתפתחות לאורך השנים וזוכרות במרחב המקומי היסטוריה והתפתחות תרבותית כחלק מהמרקם הבנוי.
זיכרונות גישות וחווית נצרבות ומונצחות בסביבה החזותית ומייצרות מקומות לאינטראקציות חברתיות עכשווית. העיר ככלי שתכולתו היא הערך האנושי המתקיים בו.
אדם יכול לשבת ברומא בכיכר שנבנתה לפני 500 שנה להביט בבנין מלפני 800 שנה ולדבר עם חבר מסין בסמארטפון.
על מנת לנסות ולהבין את ההתפתחות האורבאנית העתידית, יש לפרק את הרעיון להגדרת ההתפתחות ולהגדרת האורבאניות.
מהפיכת המידע שינתה ומשנה דפוסי התנהגות. היא מגדירה מחדש את התרבות המקומית כחלק מתרבות כלל עולמית בעודה מייצרת סופרפוזיציה בין המקומי לעולמי לכדי יצירת אקלקטיזם תרבותי מושתת צרכנות. נכון הגלובליזציה החלה בחילופי המאות עם התיעוש והמיכון ואולי אף לפני בדיפוזיה תרבותית שהתרחשה בין סוחרים בשווקים אבל היום כשפרפר משיק כנפיו בסין אנו רואים זאת בזמן אמת על צג המחשב או הסמרטפון ואדריכלות כמשקפת הלך תקופה ותרבות מנסה להתאים עצמה לשינויים אלו. אולם שינוי בתוצר תרבותי זה מתוקף היותו תהליך ארוך ומורכב יותר מתוצרי תרבות אחרים, ישקף שינויים באיחור מסוים שאולי יהפוך אותו ללא רלוונטי או בהכרח יסתכל על העתיד ויתכנן אותו.
המהפכה התעשייתית, הובילה לזניחת נורמות ישנות מתוך אמונה בקדמה שראתה במדע את הדת המודרנית של האדם הרציונאלי המודרני . המודרניזם היווה סממן מובהק לגלובליזציה חברתית כשבמרכזו רעיון האמת האוניברסאלית. אמת אחת הנכונה בכל מקום- מתוך רצון ליצירת תרבות כלל עולמית מושתת מהות פונקציונאלית.
ישנו קשר אטימולוגי בין אמת ואמונה. המילה “אמת” מסמלת את ההתאמה בין המשמעות למציאות בצורה אובייקטיבית. המשמעויות הבסיסיות של השורש א.מ.נ. כפי שהוא מתפרש בתנ”ך הן קיום ויציבות. בשונה ממשמעותה התנכית, המילה “אמונה” במשמעותה המודרנית מייצגת מצב תודעתי בו אדם חש כי טענה או הנחה כלשהי הינה הנכונה –וזו השקפה סובייקטיבית. הדמיון האטימולוגי בין אמת ואמונה נוצר מהקשר ההדוק שביניהן ובין האובייקטיבי לסובייקטיבי הבלתי ניתנים להפרדה שכן אין מציאות אחת.
אולם האמת האוניברסאלית אינה מבטלת בהכרח את האמת המקומית כי אם מחייבת סופרפוזיציה מלאה בין כל מערכות האמונות השונות לכדי המכנה המשותף הרחב ביותר על מנת שתהה רלוונטית בכל מקום.
אפשר לזהות את רעיון האמת האובייקטיבית המתקיימת במקרו, באוניברסאלי, לאומת האמת הסובייקטיבית המתקיימת במיקרו, באינדיבידואל בכל דבר בין השאר אם לא בעיקר, באדם, בתרבות, באדריכלות .
האנושות על פי התנ”ך ועל פי המדע, התפתחה מאותו אב קדמון, בין אם הוא “אדם וחווה” או “ההומו-ספיאנס”. התפצלנו לקבוצות שהתבדלו אחת מהשנייה ויזואלית ותרבותית בעקבות הפיזור על פני היבשות, ובדומה להשפעת הסביבה על מאפייניו הפיזיים של האדם, כך אלו השפיעו גם על מאפייניו המנטליים ותרבותו. מקס ובר הגדיר את התרבות כ “מערכת סדורה של משמעויות וסמלים, שעל פיה מתנהלת האינטראקציה החברתית”. במשמעותה, התרבות מתייחסת לתפיסות העולם, אידאולוגיות, מכלול הערכים והאמונות החברתיות המשותפות לקבוצה העוברות כתורשה חברתית ומהוות מערכת של טכניקות הסתגלות לסביבה החיצונית. אולם על אף השוני התרבותי, התרבויות יותר דומות האחת לשנייה מאשר שונות. ישנם יסודות משותפים – רעיונות ודפוסים אחידים בכלל התרבות האנושית, הכרחיים לקיומה של חברה המכונים “אוניברסליים תרבותיים”. אלו במהותם מבוססים על ארכיטיפיים קדומים– הם הגנטיקה של זיכרון , כדוגמת חוויית הלידה, ערכי משפחה, מוות, הצורך באמונה ובטקסים דתיים וחגים כמייצגים את האמונה וכדומה. “האוניברסליים התרבותיים” הם כלליים, כל תרבות מעניקה להם תוכן משלה וקובעת לעצמה את האופן שבו ממומש כל אחד מן היסודות. מכאן, שגם מבחינה גנטית וגם מבחינה מנטלית לאדם כפרט וכחלק מקבוצה באשר היא מכנה משותף , אמת אוניברסאלית.
גם ליצירה האדריכלית מכנה משותף מעצם היותה אומנות מושתת על חוקים הנדסיים. ככזאת, היא כפופה לחוקיות חומרית הנדסית ועל כן, בעלת חוקיות אוניברסאלית שאינה תלוית מקום או תרבות (דוגמת הפירמידות). יחד עם זאת, מעצם היותה יצירה אנושית, מערכת החוקים האוניברסאלית עוברת התאמה לערכים מקומיים.
במודרניזם רעיון האמת האוניברסאלית הוצג ומותג כרעיון חדש, אולם הוא זיהה את ה”אמת האוניברסאלית” החברתית שהייתה קיימת מעצם היותנו יצור אנושי, את האמת ההנדסית ואת הפוטנציאל הטכנולוגי שהתקופה הציעה, ויצר לה אמצעים לביטוי וחיזוק באמצעות שפה חזותית.
כשם שהשפה ה”ווקאלית” התפתחה כדרך לתקשורת אנושית ומהווה מערכת של סימנים סדורים דרכם ניתן לומר כל דבר, כך האדריכלות התפתחה כדרך למפגשים אנושיים בה החלל, הצורה והאסתטיקה הם הכלים של השפה “החזותית” –הסימן, דרכם ניתן לבטא רעיונות חברתיים הקשורים לסביבה הפיזית, התרבותית (תלוית תקופה ואופנה) ולפונקציה. – המסומן.
האדריכלות המודרניסטית יצרה “שפה חזותית” חדשה, בה הכלים (חלל צורה ואסתטיקה) מופשטים עד לכדי היותם אוניברסליים, נטולי זהות מקומית מבוססי טכנולוגיות חדשות של תיעוש מיכון וחומרי בניה חדשים- בטון ופלדה. חומרים אלו אפשרו ההפרדה בין הקונסטרוקציה למעטפת. הפרדת מערכות זו הובילה להתייחסות למבנה כקומפוזיציה מרחבית המורכבת מסופרפוזיציה בין המערכות המבניות המתלבשות זו על זו בהתאמה ובצורניות המשקפת בצורה אמתית את חלל הפונקציה והחומר. חשיפת אמת החומר הובילה לאסתטיקה הנובעת מהכוחות שעיצבו את החומר. אסתטיקה זו מצויה בטבע. הרוח מעצבת את צורת הדיונות ומשאירה עקבותיה כגלי חול המעטרים את פני הדיונה. בדומה לעקבות תבניות יציקת הבטון במבניו של לה קורבוזייה.
דרך כלים שהיו נכונים בכל מקום, ביטאה האדריכלות המודרניסטית, רעיונות של אמת אוניברסאלית המתאפשרת מתוך המכנה התרבותי . האדריכלות במודרניזם פירקה את המבנה למערכות המבניות מתוך חקר הפונקציונאליות והחומר לכדי אמת אוניברסאלית- אליה קורסות כל האמיתות המקומיות. ההתעסקות בפירוק הצורה מתעסק בהשלכות הפירוק על החלל. פירוק החלל ליחידות חללית הזורמות האחת אל תוך השנייה מייצרת הבנה של החלל מתוך הרב משמעות, החוויה הסימולטאנית שלו והאפשרות לפרש אותו מחדש. דוגמא מובהקת לכך נמצא למצוא בעבודותיו השונות של מיס ואן דה רוהה.
התמורות הכלכליות והחברתיות של שנות השמונים הובילו להבנה מחודשת שעל אף הגלובליזציה ורעיון “הכפר הגלובלי” ששאפו לגשר על תרבויות מקומיות, אין מציאות אחת, וכל אדם חווה את העולם באופן אינדיבידואלי. בכך ביטלו לוגית את רעיון האמת האוניברסאלית אשר הוחלפה באמת היחסית. הפלורליזם – רב תרבותיות – הכיר בהשקפות השונות המייצרות לעיתים סתירה לוגית ביניהן, ויישב אותן ע”י אימוץ רעיון הרלטיביזם – כשאין אמת אוניברסאלית אובייקטיבית היוצרת מכנה משותף בין ההשקפות השונות, לא יכולה להתקיים סתירה לוגית שכן האמת היא אינדיבידואלית ויחסית. החשיבה הפוסט מודרנית מרדה ב”אמת האוניברסאלית” של המודרניזם. הניסיונות הראשונים היו ילדותיים, וחזרו למקורות האדריכלות האירופאית. השימוש בחומרים מתקדמים אפשרו שבירה רעיונית וויזואלית של חוקי ההנדסה האוניברסליים של אדריכלות האבן. השלב הבוגר של החשיבה הפוסט מודרנית התפתח מתוך פרשנות אבולוציונית לרעיונות של פירוק ושבירה כשהוא נתמך בגישות פילוסופיות תקופתיות.
ז’אק דרידה התייחס לדקונסטרוקציה כמציגה אינספור פרשנויות למצב זהה. הוא חקר זאת דרך ההתייחסות לטקסט ככלי עזר לדיבור המרחיב את גבולות החלל והזמן שבהם מתרחש האקט הווקאלי ולכן בהכרח יוצר פרשנות לאקט הדיבור. תרגום הקול לסימן חזותי מאבד את האינטונציה המקורית לטובת סיטואציית הקריאה, ופרשנות הקורא. האדריכלות כדרך להנכחת אינטראקציות אנושיות מתעדת בשפה החזותית רעיונות של סביבה תרבות ופונקציה שעוברים תרגום לחלל צורה ואסתטיקה. הדקונסטרוקציה שהטקסט עושה לדיבור, בהכרח עושה האדריכלות לרעיונות של סביבה –תרבות-ופונקציה מתוך סיטואציית הפעילות וחווית הפרט. ככל שהאדריכל יותר אובייקטיבי, הוא יודע לעשות את מלאכת התרגום נאמנה יותר לאמת האדריכלית של המקום ובכך למזער את הדקונסטרוקציה של התרגום.
האדריכלות הד -קונסטרוקטיבית השתמשה באסתטיקה המופשטת של המודרניזם כשהיא מנכיחה את הפלורליזם דרך פירוק הארכיטקטורה למערכותיה המבניות כמעט ועד לאיבוד זהותו של האובייקט הארכיטקטוני הנחווה מתוך חלקיו. המערכות בעלות זהות אינדיבידואלית מגובשת, המספקת השקפה שונה לארגון המרחב, יושבות בסופרפוזיציה “מקרית” האחת על השנייה ובכך מתבטלת האמת האוניברסאלית של מרחב התכנון לטובת האמת היחסית של כל מערכת מבנית. המערכות אינן סגורות, והן ניתנות לפרשנות מחדש באמצעות קריאה שונה של המרחב, הנעשית מתוך האינטראקציה האנושית, ממד הזמן והתנועה, ועולם מושגיו של הפרט. רעיונות אלו הופיעו בתצורות שונות עוד קודם לכן במדיות ביטויי מידיות של האומנות המודרנית. הדאדא-הציג סימולטאניות של חוויה בדקלום מספר שירים בו זמנית, והקוביזם בתיאור אובייקט ממספר זוויות שונות בו בזמן, אשר כל אחת מהן מהווה פרשנות שונה לאובייקט וביחד הן יוצרות סופרפוזיציה המספקת תמונה רחבה יותר של המציאות. (– גישה פסיכודלית המביאה לקריסה של ממד הזמן לכדי רגע אחד בו נחוות המציאות במספר דרכים במקביל) . אולם כל עוד הפירוק הדה- קונסטרוקטיבי משאיר את חוקיה האוניברסליים של האדריכלות ההנדסית, ומתעסק רק בפירוק ויזואלי וחומרי הוא מקיים בעצמו אחדות במידה כזו שמותירה את הפירוק כתפאורה. כשם שהאדם החל להשתמש בבגדיו כמסכות המייצגות את פועלו ומעמדו מעבר לתפקודם הפיזי כך האדריכלות השתמשה בחיפויים וציפויים כמסכות לאמת התפקודית של החומר.
מהפיכת המידע מובילה את התרבות האנושית לחברה פוסט תעשייתית המקדמת רעיונות של נוחות וזמינות ובהכרח מפתחת תלות של האדם בטכנולוגיה עד לכדי השפעה על האינטראקציה החברתית. השפעה זו מאיצה את תהליך הדיפוזיה, והמפגשים האנושיים מתקיימים ברובד הפיזי והווירטואלי במקביל תוך שהיא מייצרת סופרפוזיציה בין המקומי לעולמי. המסומנים של האדריכלות משתנים. התרבות משתנה, הסביבה משתנה- ישנה התרחבות של האינטראקציה האנושית ואיתה התרחבות של חווית המרחב והפונקציות משתנות תוך שהן מתאימות עצמן לתקופה. האדריכלות כדרך למפגשים אנושיים בהכרח חייבת להטמיע רובד חדש זה של גמישות והתרחבות חווית האינטראקציות האנושיות על מנת להיות רלוונטית, על מנת שלא תיזנח לטובת חיים וירטואליים. אולם כיצד מהפיכת המידע יכולה להיטמע באדריכלות? כמו כל מהפיכה, גם זו משפיעה הן במובן החומרי והן במובן הקונספטואלי.
המובן החומרי, משלב טכנולוגיות בתהליך התכנון המאפשר תכנון מורכב בזכות המחשב ומשלב מערכות חכמות בתוצר הסופי הן בבניין עצמו והן במרחב האורבאני. טכנולוגיות בתוצר הסופי מתחיל מה”בית בחכם” , שילוב צגי מחשב חכמים מוטמעים במשטחים ואולי אף יכול להגיע בעתיד לעיצוב פנים המשנה פניו על פי בחירה באמצעות קירות ומחיצות חכמות .
במובן הקונספטואלי יש להבין את החוויה החדשה מתוך זיהוי מגמות קיימות וניסיון ספקולטיבי להבנת השלכותיהם על העתיד ולתרגמם לאדריכלות.
מהפיכת המידע המייצרת גמישות של אינטראקציות חברתיות בין פרטים, בהכרח מייצרת איחוד של אינטראקציות חברתיות מקומיות לכדי מרחב וירטואלי (העלאת תמונות וסרטונים של אירוע חברתי לרשת, חברות תקשורת המקליטות אוטומטית שיחות טלפון). נכון לנקודה בה אנו נמצאים היום, מהפיכת המידע מייצרת התמזגות חלקית של אינטראקציות חברתיות מקומיות לכדי מספר מרחבים וירטואליים. מרחבים אלו שואפים להתאחד. פייסבוק קונה את וויז רקוטן רכשה את וויבר וכו’. אולי אם מהפיכת המידע תגיע לנקודת שיא בה יהיה איחוד מלא בין אוסף המרחבים הווירטואליים לכדי מרחב וירטואלי אחד מונופולי אליו יתמזגו כל האינטראקציות החברתיות המקומיות בין פרטים במקביל, יהיה זה הסוף שחזה טרנס מקנה להיסטוריה כנמשכת אל עבר אירוע סינגולרי ואולי אירוע זה יהיה נקודה בזמן בה במרחב הווירטואלי תהה צפיפות מידע (אינטליגנציה אנושית) אינסופית ההיפך לסינגולריות המפץ הגדול בו צפיפות החומר הייתה אינסופית. באותה מידה, ניתן לראות זאת מהצד השני, כיצד המרחב הווירטואלי מתמזג אל תוך המרחב המקומי- האדריכלות. משקפי גוגל עושות זאת עבור הפרט. אך כיצד מרחב מקומי יכול להכיל את התמזגות המרחב הווירטואלית לתוכו או לשקף את רעיון התמזגות אוסף ריבויי המצבים לכדי מצב אחד שלם?
בהתאמה לשינויים הטכנולוגיים המאפשרים את מהפיכת המידע, החומרים של האדריכלות משתנים, ומשפיעים על התוצר הסופי. השפה האדריכלית (חלל, צורה, אסתטיקה), חוקרת את גמישות המסה מתוך הרחבת הגבולות מעבר לתבניות המקובלות ובכך נוצרות תבניות חופשיות ומבנה גמיש, מסה אלסטית, אמורפית, צורות כאלו שלא יודעות להתחבר. נוצרת אדריכלות אינדיבידואליסטית בה הדגש עובר לפרט, לייחוד. אדריכלות בעלת צורניות עתידנית שאולה בצורה סמלית מתוצרי תרבות כדוגמת אומנות, ספרות וקולנוע של המדע הבדיוני היכולים לבטא השערות על התפתחות האנושות בצורה מידית . בסגנון ההיפר מינימליסטי דבר אחד עובר מטמורפוזה צורנית לכדי שינויי ייעוד ובכך מאחד בין פונקציות ומשטחים שונים. (ברמת העיצוב פנים-רצפה שהופכת לדלפק- זהה חדיד)
ברמת המבנה, המבנים מתפקדים אינדיבידואלית במרחב האורבאני. בחורים מרקמים עומדים להם מבנים כפסלים אורבאניים, הבניין הבודד אינו עוד כשחקן קבוצתי, כי אם משחק עם עצמו.
הרס הרצף האורבאני
מהפיכת המידע בסופו של דבר היא שלב אבולוציוני גבוה יותר טכנולוגית של הגלובליזציה שהחלה המהפכה התעשייתית. ההתפתחות האנושית לאורך ההיסטוריה מתקיימת כהתקדמות ספירלית בה התנועה המעגלית של מחזוריות הקיום מתקדמת במקביל גם להתפתחות גבוהה יותר. המודרניזם דיבר על אחדות וגלובליזציה, הפוסט מודרניזם דיבר על פירוק האחדות מתוך ההבנה של פלורליזם תרבותי, וכשיווה האל ההורס החשיבה הפוסט מודרנית רצתה לשבור את כל החוקים. מהפיכת המידע שואפת לאחדות מחדש מתוך ההתפתחות האבולוציונית הספירלית – לכדי אמת אוניברסאלית חדשה, בה האינטראקציה האנושית אינה מוגבלת רק למרחב הפיזי המקומי אלא יודעת להתקיים במקביל לו במרחב הווירטואלי .אולם האדריכלות העתידנית של היום, מבטאה באופן חלקי- בשל אילוציהם ההנדסיים של חומרי הבניה, את רעיון מיזוג המערכות מבניות לכדי ישות נוזלית אחת. דוגמאות לכך ניתן לראות בעבודות של זהה חדיד. בהנחה שהעתיד יביא איתו פתרונות רדיקאליים באמצעות שיטות פיזיקאיות שיידעו לבטל את מגבלות האדריכלות ההנדסית , מיזוג המערכות המבניות השונות (מעטפת, קונסטרוקציה וכד’) – ריבויי המצבים, אל מצב אחד תהה מקבילה לאותו רעיון מופשט של מהפיכת המידע .